צהריים טובים,

קוראים לי מירב, ויש לי סיפור משגע של גבר על נערות ליווי.

"אז, זה שהזמנת למחר בערב בשעה 18:00. יש לך כבר את הכתובת והטלפון שלי. הייתי מציע שבין אז עד אז תימנע מלגעת בעצמך בכלל. רק כדי שנוכל להפיק את המרב מחר. שאלות אחרות?"

"לא", עניתי "אני מצפה לראות אותך, אם גם קצת עצבני."

"אל תדאג בקשר לזה" היא אמרה, "תוך 5 דקות מרגע שהגעת לכאן כל עצבים כבר מזמן נשכחו. להתראות עד מחר"

ועם ההערה האחרונה, היא הניחה את הטלפון. ישבתי שם כמה דקות, לא ממש בטוח למה הכנסתי את עצמי. פעם ראשונה שלי עם אחת מאותן נערות ליווי, וזה הרגיש כמו להיכנס לקצה העמוק. התאמצתי והתחלתי לתכנן את הדברים השונים שעלי לעשות מעכשיו לעכשיו. כל זה היה קטעים לוגיסטיים משמימים למדי; מוודא שאני מגולח מתאים, מקבל כסף מזומן ומנסה למצוא אם יש לי מעטפה עם תיאור כלשהו בדירה שלי נטולת נייר בדרך כלל. הבנתי שלהישאר עסוק היא הדרך הטובה ביותר להרחיק את דעתי מדברים. הדאגה הכי גדולה שלי הייתה איך אני הולך להירדם הלילה בלי קריצה נעימה מרגיעה כדי להרגיע את העצבים שלי ולעזור לי להיסחף לתוך תרדמה מאושרת. דחיתי את קביעת התור הזה יותר מדי זמן. בתורו זה הצטבר בראשי לאירוע כל כך ענק שנאלצתי לחייג שוב את מספר הטלפון פעמיים כדי לבצע את ההזמנה, בגלל שהידיים שלי רועדות כל כך והמוח שלי מתקשה להתרכז במשימה שבידי. תרמו כנראה גם כמה האצבעות של ג'וני ווקר שהיו לי בשביל קצת אומץ הולנדי.

כצפוי באותו לילה נאבקתי ברצינות. השילוב של עצבים, ציפייה והחום הלוהט של הקיץ גרמו לשינה להיראות כמעט בלתי אפשרית. לאחר שהלכתי לישון מוקדם יחסית כדי לנסות ולוודא שאני נחה היטב, השעה נעלמה 3 לפנות בוקר לפני שלבסוף נסחפתי לישון. בין לבין זרקתי והסתובבתי, מזיע בחופשיות למרות שהשמיכה כבר מזמן הושלכה הצידה, ולא השאירה אותי אלא בבוקסר. כשהסתכלתי על עצמי בחצי האור, לא יכולתי שלא להיות ביקורתי ולתהות מדוע לא השקעתי קצת יותר מאמץ כדי לשמור על עצמי קצת יותר קצוץ. לא הייתי שמנה או משהו, אבל זה לא היה דורש מאמצים על אנושיים כדי להפעיל קצת את הגדרת השרירים.

למרבה המזל ישנתי עד מאוחר. זה היה יום שבת, אז לא היה צורך דחוף לקום מוקדם, והעבודות המעטות שהצריכו לעשות לא הולכות לקחת הרבה זמן. אחרי מקלחת קרה כדי להתקרר, וקיצוץ של השיער סביב הזין שלי, הביצים והתחת שלי, התייבשתי על מגבת והתלבשתי. אחרי זה נסעתי לעיר, ומשכתי מספיק מזומן לערב. בהתחשב בסכום, נאלצתי להיכנס לסניף ולמשוך את הכסף דרך הדלפק. כשהמספר שאל מה זה בשביל המוח שלי נכנס לסחרור שטוח. בסופו של דבר הצלחתי לפלוט את "מתנת יום הולדת", שאני לא בטוח שהמספר האמין לגמרי. הכסף שאוחזר, הלכתי לנסיגה נמהרת ויצאתי למכשירי כתיבה לקנות מעטפה. זה נראה מוגזם לקנות חבילה שלמה של מעטפות בהתחשב בכך שהצלחתי להימנע מהן בכל שאר תחומי החיים. אבל מירנדה הבהירה שכך יש לשלם לה. ביליתי זמן מה בשוטטות בעיר רק בניסיון להרוג זמן. ניסיתי לאכול קצת אוכל אבל פשוט לא הייתי רעב, מצב עניינים די חריג עבורי. אחרי מה שנראה כמו הרבה יותר מדי זמן, הגיע הזמן ללכת לדירה של מירנדה. שלפתי את פיסת הנייר עם הפרטים שלה מהכיס שלי, והכנסתי את הכתובת לשירות הסלולרי במכונית. 20 דקות נסיעה משם, מה שתזמן את הדברים בצורה מושלמת…. כמו נערות ליווי.